פסק-דין בתיק הפ"ב 27565-10-11

בתיק הפ"ב 20765-10-11 הגישה המבקשת בקשה לביטול חלקי של פסק בוררות שנתנה ביום 20.7.10 עורכת הדין גב' ר' אמיר-יניב (בהתאמה, " פסק הבוררות" " הבוררת").

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת דברי באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים ביום  23.1.12 החלטתי לדחות את הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות, אולם יחד עם זאת הגעתי למסקנה שראוי שאשתמש בסמכות הנתונה לי לפי סעיף 26(ב) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (" החוק") ואחזיר את פסק הבוררות לבוררת, על מנת שזו תשלים אותו ותתקנו בהתאם לאמור להלן בפסק דין זה.

עניינו של הליך הבוררות הוא תביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבות ותביעה שכנגד שהגישו המשיבות נגד המבקשת. יסודן של תביעות הדדיות אלה הוא בהסכם ניהול שנחתם ביום 15.2.98 (" הסכם הניהול") שעניינו ניהול מבנה מסחרי הידוע בשם "קניונית מול הכיכר" בחדרה (" הנכס"). המשיבות רכשו זכויות בנכס, וכחלק מהתחייבויותיהן על פי הסכמי  הרכישה הן התקשרו גם בהסכם הניהול אשר הזכויות בו הומחו למבקשת.

התביעה שהובאה בפני הבוררת הייתה תביעת המבקשת לתשלום דמי ניהול שעל פי הטענה המשיבות חבות בהם מכוחו של הסכם הניהול. המשיבות הגישו תביעה שכנגד שעניינה נזקים שנגרמו להן כתוצאה מהפרת הסכם הניהול על ידי המבקשת. בגדר התביעה שכנגד נתבעו ראשי נזק וסעדים שתוארו בסעיף 40.ד' של פסק הבוררות בסכומים כדלקמן: מתן חשבונות והשבת סכום של מיליון ש"ח לקופת הניהול; סכום של 1,800,000 ש"ח בגין אבדן דמי שכירות; סכום של 300,000 ש"ח בגין עשיית עושר ולא במשפט; סכום של 200,000 ש"ח בגין תביעות שהוגשו נגד המשיבות; סכום של 300,000 ש"ח בגין סירוב של בנק לתת למשיבות הלוואה שאושרה, וסכום של 400,000 ש"ח בשל הפרת התחייבות מצד אחת מן המוכרות אשר המבקשת באה בנעליה, מכוחה של המחאת הזכויות.

לאחר שמיעת הראיות ועיון בכתבי הטענות נתנה הבוררת פסק דין מפורט ומנומק אשר בו היא קבעה, בעיקרו של דבר, כדלקמן:

א.      המשיבות (שכאמור היו הנתבעות והתובעות-שכנגד בהליך הבוררות) ישלמו למבקשת (שכאמור הייתה התובעת והנתבעת-שכנגד בהליך הבוררות) שלושים אחוז מסכום דמי הניהול שאותו תבעה המבקשת.

ב.       המבקשת תשלם למשיבות סכום כולל של 800,000 ש"ח, כשבנוסף זכאיות המשיבות לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של המבקשת, וככל שהן תידרשנה לסעדים נוספים הן תוכלנה לנקוט בהליכים מתאימים לשם כך.

ג.        כל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו ובמחצית משכר טרחת הבוררת (אשר התשלום האחרון בגינו הועמד על 46,000 ש"ח).

המבקשת עותרת לביטולו החלקי של פסק הבוררות והיא מכוונת לנאמר בסעיפים 87, 88, 91 ו-92 של פסק הבוררות, שבהם סיכמה הבוררת את מסקנותיה מחומר הראיות שהובא בפניה ומפרטת את הסכומים שבהם היא ראתה לנכון לחייב את המבקשת בגין ראשי הנזק שנתבעו. בנוסף עותרת המבקשת גם לביטולו של החיוב בשכר טרחה והוצאות שנקבע בסעיף 98 של פסק הבוררות.

המבקשת טוענת כי מן האמור באותם סעיפים של פסק הבוררות עולה שאין כל הלימה בין מסקנותיה של הבוררת והממצאים שאליהם הגיעה על יסוד הראיות שהביאו המשיבות לבין החיובים שאותם ראתה להטיל על המבקשת. המבקשת גם מצביעה על כך שהבוררת קבעה, פעם אחר פעם, שהמשיבות לא הוכיחו את ראשי הנזק שלקיומם הן טענו ואף על פי כן היא ראתה לנכון לחייב את המבקשת בגין ראשי נזק אלה, גם אם לא במלוא הסכומים שנתבעו.

כך, בסעיף 87 של פסק הבוררות, נקבע: " אשר להשבת סך של מיליון ש"ח לקופת השותפות, הנתבעות [המשיבות כאן, א"ק] לא עמדו בנטל להוכיח שנמשכו מחברת הניהול כספים כלשהם שלא כדין, ולמצער לא הציגו טיעון סדור ומפורט המכמת את הסכומים שניטלו לטענתם. לפיכך אני פוסקת בגין סעד זה סכום [זה] של 300,000 ש"ח אולם אין בקביעתו זו כדי למצות את זכותן של הנתבעות בקשר לסעד זה...".

בדומה לכך, בסעיף 88 של פסק הבוררות, נאמר בתחילתו כי " אני סבורה שהנתבעות לא הוכיחו את מלוא סכום זה כנזק שנגרם להן" ובסיפא של אותו סעיף קבעה הבוררת כי " נוכח כל אלה אני סבורה [ש]הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח שהעובדה שלא שולמו להן דמי שכירות נבעה ממצב שירותי הניהול בקניון, ולמצער שפעלו כדי להקטין את נזקיהן בעניין זה. כפי הנראה מאחורי החלטה זו עמדו טעמים אחרים, שלא הובררו עד תום בגדרי בוררות זו. אני פוסקת בגין ראש נזק זה סך של 300,000 ש"ח "(ההדגשה במקור, א"ק).

בסעיף 91 של פסק הבוררות התייחסה הבוררת לתביעת סכום של 400,000 ש"ח בגין הפרת התחייבות של אחת המוכרות (שכאמור המבקשת באה בנעליה). על כך היא אמרה שהטענה לא הוכחה והיא " נטענה אם כן בעלמא, וללא ביסוס ראייתי מספיק. לפיכך ראיתי לנכון לפסוק בראש נזק זה סכום של 100,000 ש"ח".

בסעיף 92 של פסק הבוררות התייחסה הבוררת לראש הנזק הנתבע בגין ירידת ערך הנכס. הבוררת קבעה כי אינה יכולה לקבל את טענת המשיבות בעניין זה ובין השאר היא ציינה כי: " יתכן שהשינוי בערך הנכס נובע מגורמים רבים ושונים (ובהם מטרת חוות הדעת), ובהעדר התייחסות קונקרטית לשינוי אין בידי לקבוע שירידת הערך נבעה ממצב אחזקת הקניון ושירותי הניהול שניתנו בו". אף על פי כן היא ראתה לנכון לפסוק בגין ראש נזק זה סכום של 100,000 ש"ח.

במצוות תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות תשכ"ט-1968 (" התקנות") פירטה המבקשת את עילות הביטול שעליהן מושתתת בקשתה, והיא טוענת שמתקיימות עילות הביטול המנויות בסעיפים קטנים (3), (9) ו-(10) של סעיף 24 לחוק.

המשיבות מצידן טוענות כי המבקשת איחרה את המועד להגשת בקשתה, שהיה עליה לתמוך את בקשתה בתצהיר והיא לא עשתה כן וכי, מכל מקום, טענות המבקשת הן בעלות אופי "ערעורי" וככאלה אין בהן כדי להקים עילה לביטולו של פסק הבוררות.

לטענה שהבקשה הוגשה באיחור אין יסוד מספיק ואני דוחה אותה.

המשיבות הגישו בשעתו בקשה בתיק הפ"ב 20570-06-11 לאישור פסק הבוררות. בהחלטה שניתנה ביום 20.6.11 באותו תיק נקבע, בין השאר, כי על המשיבות להגיש העתק אישור מסירה המתעד את מסירת הבקשה (שאליה צורף פסק הבוררות) למבקשת. ביום 8.8.11 הגישו המשיבות הודעה לבית המשפט שאליה צורף העתק אישור מסירה המתעד את העובדה שביום 24.7.11 נמסרה הבקשה בתיק 20570-16-11 הנ"ל לעו"ד תדהר צור (" עו"ד צור"), שלפי הטענה היה בא כוחה של המבקשת. יצוין כי עוד קודם לכן הגיש עו"ד צור הודעה מטעמו שלפיה הוא אינו מייצג את המבקשת, ונוכח תוכן הודעתו לא נעתרתי לבקשתו לקבוע כי המועד להגשת תשובת המבקשת  לבקשה לאישור פסק הבוררות הוא 6.9.11.

כך או כך, משהודיעו המשיבות כי המסירה למבקשת נעשתה ביום 24.7.11, ובהינתן העובדה שבקשת הביטול הוגשה ביום 23.10.11, יש לקבוע שהיא הוגשה במועד ובהתאם לכך לדחות את טענת המשיבות בעניין זה. ברע"א 5617/09  יעקב פורוש נ' חוה דייטש (גרליץ) (טרם פורסם, 26.10.10) נקבע כי ימי פגרה לא יבואו במניין התקופה של ארבעים וחמישה ימים להגשת בקשת ביטול, הקבוע בסעיף 27 לחוק. בהתאם לכך, תחילת מניין הימים מהגשת הבקשה היא ביום 5.9.11 (שאז הסתיימה פגרת הקיץ) ובניכוי שבעה ימי פגרת חג הסוכות, מתקבלת התוצאה שהבקשה הוגשה במועדה. מעבר לדרוש וכדי להפיס את דעתן של המשיבות אוסיף שאפילו היה בסיס לטענה שהמבקשת איחרה להגיש את בקשת הביטול, הרי שנוכח המסקנה שאליה הגעתי היה מקום לשקול את האפשרות לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי בסעיף 27 לחוק ולהאריך את המועד להגשת הבקשה.